עברית
EnglishDeutsch

Herzl-Online

29 October [1898] Jerusalem. Ich muss die Begebenheiten seit vorgestern, seit wir Rischon le Zion verliessen, nachtragen. Wir fuhren Vormittags von Rischon fort. Etwa eine halbe Stunde entfernt ist das Judendorf Wad el Chanin. Dort empfing uns die ganze Bewohnerschaft; singende Kinder, ein Alter über= reichte mir Brod u. Salz u. Wein vom eigenen Boden. Ich musste die Häuser der Colonisten fast sämmtlich besuchen. Wir fuhren weiter. Eine Cavalcade stürmte uns von der Colonie Rechowoth entgegen, etwa zwanzig junge Bursche, die eine Art Phantasia aufführten, hebräische Lieder jauchzten u. unseren Wagen umschwärmten. Wolffsohn, Schnirer, Bodenheimer u. ich hatten Thränen in den Augen, als wir diese flinken muthigen Reiter sahen, in die sich die hosen= verkaufenden Jünglinge verwandeln können. Hedad! schrieen sie u. stürmten auf ihren arabischen Pferdchen querfeldein. Mich erinnerten sie an die Far=West=Reiter der amerikanischen Steppen, die ich einmal in Paris gesehen hatte.

October 29, Jerusalem

 

I must add what has happened since the day before yesterday, when we left Rishon-le-Zion. We drove away from Rishon in the morning. About half an hour’s distance from there is the Jewish hamlet of Wad el Chanin. There we were met by the entire population; singing children; an old man presented me with bread, salt and wine from his own vineyard. I had to visit almost all the homes of the colonists.

 

We drove on. A cavalcade came galloping toward us from the settlement of Rehovot: about twenty young fellows who put on a kind of fantasia, lustily singing Hebrew songs and swarming about our carriage. Wolffsohn, Schnirer, Bodenheimer and I had tears in our eyes when we saw those fleet, daring horsemen into whom our young trouser-salesmen can be transformed. 

 

Hedad! they cried, and dashed away cross-country on their little Arab horses. They reminded me of the Far-West cowboys of the American plains whom I once saw in Paris.

29 באוקטובר [1898]

 עלי להשלים את רישום האירועים מאז שלשום, כשעזבנו את ראשון־לציון.

 לפני הצהריים יצאנו מראשון. במרחק כחצי שעה משם נמצא הכפר היהודי [במקור: das Judendorf] ואדי אל חאנין. שם קיבלו את פנינו כל בני המקום; ילדים שרו שירים, זקן אחד הגיש לי לחם, מלח ויין מפרי אדמתו. אנוס הייתי לבקר כמעט בכל אחד מבתי המתיישבים.

 נסענו הלאה. חבורת פרשים, כעשרים בחורים, הסתערה לעברנו מן המושבה רחובות, ערכו לפנינו מין "פנטזיה", שרו שירים עבריים וסובבו את העגלה שלנו בצהלה. לוולפסון, לשְנירֶר, לבּוֹדֶנהיימֶר ולי היו דמעות בעיניים בראותנו את הרוכבים הזריזים האמיצים הללו, ש״הנערים מוכרי המכנסיים" יכולים להיות כמותם. 

 הידד! [כך במקור] קראו, ובדהרה סוערת שבו על עקבותיהם אל השדות, רכובים על הסוסים הערביים הקטנים שלהם. לי הם הזכירו את רוכבי המערב הפרוע מערבות אמריקה שראיתי פעם בפאריס.

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

יומן 6
P. 120