עמוד 91 – יומן 6

zu haben. Und dass er sich denkt: Du, der du

von aussen aus einer Welt kommst, die mich

nur aus Bildern kennt, oder nur im Sturm

prächtiger Hofaufzüge vorübereilen sieht, bist

du nicht enttäuscht, einen Kaiser vor Dir zu

haben, der einen kürzeren Arm hat, als alle

übrigen Menschen?

Ich sah ihm darum beständig in seine schönen,

freien, liebenswürdigen und doch kühnen Augen,

die mich geradezu bezauberten.

Ich hatte erwartet, dass er gesprächig anfangen

würde u. war darum nicht noch nicht ganz bei

Athem, als er mich aufforderte zu sprechen.

„Wo soll ich einsetzen, Kaiserliche Majestät?“

„Wo Sie wollen“, sagte er ein bischen ironisch

und lehnte sich zurück.

Da wiederholte ich den Inhalt meines gestrigen

Briefes an ihn, mit ziemlich vibrirender Stimme,

u. das Herz schlug mir stark gegen die Rippen.

Dabei ärgerte es mich, dass der mir nicht ge=

wogene Bülow meine Verlegenheit gewiss mit

Ergötzen ansah. Dennoch sagte ich keine

Dummheit. Nur im Ton war das Bangen. Doch

als ich die Sache mit der Landgesellschaft

And that he thinks to himself: You, who are coming from the outside, from a world that knows me only from pictures or merely sees me rush past in the whirl of splendid royal parades—aren’t you disappointed at seeing before you a Kaiser who has one arm shorter than all other men?

Accordingly, I kept my gaze on his fine, frank, genial and yet bold eyes, which fairly bewitched me.

I had expected that he would begin with a stream of conversation, and thus hadn’t fully recovered my breath when he invited me to speak.

“Where shall I begin, Your Imperial Majesty?”

“Wherever you like,” he said, a bit ironically, and leaned back.

So I repeated the substance of the letter I had sent him yesterday, in a rather shaky voice and with my heart pounding against my ribs. It annoyed me to think that the unsympathetic Bülow was surely watching my embarrassment with amusement. Still, I didn’t say anything stupid. My uneasiness lay only in my tone.

ושהוא אומר בלבו: אתה, הבא מן החוץ, מעולם המכיר אותי רק מתמונות, או שראה אותי חולף בסערה בטקסי חצר מפוארים, האינך מאוכזב שלפניך קיסר שזרועו האחת קצרה מזרועות יתר האנשים?

הבטתי אפוא בהתמדה אל תוך עיניו היפות, הגלויות, החביבות ועם זה נועזות, שהילכו עלי קסם.

ציפיתי שיפתח בשיחה קולחת, ונשימתי עדיין היתה עצורה כשפנה אלי שאדבר.

"היכן אתחיל, הוד רוממותו הקיסרית?"

"בכל מקום שתרצה", ענה בנימה אירונית במקצת ונשען לאחור.

ואז חזרתי בקול רוטט למדי על תוכן מכתבי אליו מאתמול, ולבי הלם בחוזקה אל מול צלעותי. גם הרגיז אותי שבּילוֹב, שאיננו נוטה לי אהדה, נהנה מן הסתם לראות אותי במבוכתי.

אף־על־פי־כן לא אמרתי שום דבר שטות. רק בַּטון ניכרה חרדתי.

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

יומן 6

P. 91

הזן מילת מפתח לחיפוש

בחר שפה:

סוג

בחר ספרים / יומנים: