עמוד 80 – יומן 8

gesagt hatte: dass er uns gern in der

ganzen Türkei einwandern sähe, aber nicht

in Palästina. Mein „Judenstaat“ habe der tür=

kischen Regierung Furcht eingejagt — quel

honneur! — u. sie glaubten, wenn wir ein=

mal in Palästina sässen, würden wir

das Land losreissen, wie es die Balkan=

staaten thaten.

Worauf Wolffsohn vorzüglich erwiederte :

Wenn die Juden in den Balkanstaaten

wären, so wären diese noch heute türkisch,

denn die Balkanstaaten konnten sich nur

mit Hilfe der Grossmächte von der

Türkei losreissen. Wir aber haben keine

anderen Freunde in der Welt, als die

Türken.

14 Dec[ember 1900]

Heute von Vámbéry die Anzeige, dass

mein Brief abgegangen.

14 Dec[ember 1900]

Depesche von Crespi:

„nécessité urgente faire envoyer au grand

that he would like to see us immigrate anywhere in Turkey, but not to Palestine. My Jewish State, he said, had struck fear into the Turkish government—quel honneur [what an honor]!—and they thought that once we were settled in Palestine we would wrest the country away, as the Balkan states did.

To which Wolffsohn made an excellent reply: If the Jews were in the Balkan states, they would be Turkish to this day, for the Balkan states were able to break away from Turkey only with the aid of the Great Powers. We, however, have no other friends in the world but the Turks.

December 14

Today Vámbéry’s notification that my letter has gone off.

December 14

Telegram from Crespi:

שישמח לראות אותנו מהגרים לטורקיה, אך לא לארץ־ישראל. Der Judenstaat שלי הפיח פחד בממשלה הטורקית – !quel honneur (איזה כבוד!) – והם סבורים שאם אכן נשב בארץ־ישראל ננתק את הארץ מטורקיה, כשם שעשו זאת ארצות הבלקן.

על כך השיב וולפסון תשובה מצוינת: לוּ היו היהודים בארצות הבלקן, היו הארצות הללו נשארות בשליטת טורקיה עד עצם היום הזה, שהרי מדינות הבלקן הצליחו להינתק רק בעזרת המעצמות. אבל לנו אין ידידים אחרים בעולם מלבד הטורקים.