Their Excellencies actually appeared right after my arrival, and Izzet had instructions to make a record, in Turkish and French, of our negotiation.
Therefore I made a memorandum which was to be translated into Turkish afterwards:
Today, February 18,1902
Their Excellencies Ibrahim and Izzet Bey have done me the honor of communicating the following propositions to me on behalf of His Imperial Majesty the Sultan:
1) His Imperial Majesty will permit the immigration of Jews into his provinces of Asia Minor and Mesopotamia, on condition that the immigrants obtain from their respective governments authorization to become Ottoman subjects. The immigrants must submit to the Ottoman laws in force and participate in military service.
Immigration must not take place on a mass basis, nor must there be mass settlement, but in accordance with the decisions made by the Imperial government in the areas that will be indicated to them.
2) In return His Imperial Majesty desires the formation of a Jewish financial syndicate in order to render assistance to the Imperial government in the following matters:
a) The formation of a mining company for the general exploitation of mines in the Empire, whose administrative council will be composed half of Moslem Ottoman subjects, half of Ottoman Jews.
b) The facilitation of the process of consolidating the Ottoman Public Debt, under moderate and advantageous conditions.
c) The loan to the Ottoman government of the sums necessary to carry out its public-works projects, under moderate and advantageous conditions.
Having respectfully taken cognizance of these Imperial communications, I have been obliged to declare, to my great regret, that the aforementioned conditions seem unacceptable to me. However, I remain at His Imperial Majesty’s disposal for further negotiations.
Dr. Th. H.
But when Izzet began to dictate passages that were not to my liking, I said:
“If you want me to write all that, you will permit me to add at the end that I have declined the proposals that were made to me.”
“Exactly!” said His crafty Excellency.
While I was writing somebody came from the Sultan, bringing me, on his instructions, 200 pounds as reimbursement for my travel expenses.
ואכן הוד מעלותיהם הופיעו מיד אחרי בואי ולאיזֶט ניתנה הוראה לרשום פרוטוקול, בטורקית ובצרפתית, על דברי המשא ומתן שלנו.
כתבתי אפוא את הפרוטוקול ואחר־כך היה צריך לתרגמו לטורקית. ואולם אחרי שהחל איזֶט להכתיב חלקים שלא מצאו חן בעיני, אמרתי [בצרפתית]: "אם אתה רוצה שאכתוב את כל זה, תרשה לי להוסיף בסוף שדחיתי את ההצעות שהוצעו לי".
"בהחלט!" אמר הוד מעלתו הערמומי.
[הפרוטוקול, בצרפתית, בכתב־ידו של הרצל, נרשם על גיליון כפול של נייר פוליו משובח ונשמר כנספח במחברת היומן. זו לשונו:]
היום, 18 בפברואר 1902, הואילו הוד מעלותיהם איבּרָהים [בֵּיי] ואיזֶט בֵּיי למסור לי את ההצעות האלה של הוד רוממותו הקיסרית הסולטאן:
- הוד רוממותו הקיסרית ירשה ליהודים להגר אל ארצותיו באסיה הקטנה ובארם־נהריים, בתנאי שהמהגרים יקבלו מהממשלות שלהם רשות לקבל את הנתינות העות׳מאנית. המהגרים חייבים לקבל על עצמם את החוקים העות׳מאניים שבתוקף ולשרת בצבא. ההגירה לא תהיה המונית, גם ההתיישבות לא תהיה המונית, אלא בהתאם להחלטות הממשלה הקיסרית באזורים שמהגרים יופנו אליהם.
2. בתמורה הוד רוממותו הקיסרית מבקש שיוקם סינדיקט פיננסי יהודי במטרה לסייע לממשלה הקיסרית בעניינים האלה:
א. ייסוד חברת מכרות לניצול כלל המכרות בקיסרות;
חבר המנהלים של החברה יורכב שווה בשווה מנתינים עות׳מאנים מוסלמים ומיהודים עות׳מאנים.
ב. להקל את איחוד החוב הציבורי העות׳מאני בתנאים סבירים ונוחים.
אחרי שלקחתי לתשומת לבי, ביראת כבוד, את ההודעות הקיסריות האלה, נאלצתי לדאבוני הרב להודיע כי נראה לי שלא אוכל לקבל את התנאים הנזכרים לעיל. ואולם אני עומד לרשותו של הוד רוממות הקיסרית לשם משא ומתן אחר.
ד״ר ת״ה
בעודני כותב בא מישהו מן הסולטאן ואמר שהסולטאן הורה לתת לי 200 לירות לכיסוי הוצאות הנסיעה.
