עברית
EnglishDeutsch

Herzl-Online

jäh zu Ende. Er verabschiedete sich ungemein liebenswürdig, ich gab ihm noch den Erter'schen Artikel in No. 37 der „Welt“, sagte dass darin die französischen Ansprüche auf den Orient als rechtlich noch weniger be= gründbar dargestellt seien, als die etwaigen Ansprüche Anderer. Er war auch ganz dieser Ansicht, versprach den Artikel zu lesen. Ich bat noch, mich wenn möglich dem Kaiser vor= zustellen, wäre es auch im Coupé auf der Rückfahrt. Ich wolle mich gern in einem Fourgon zur Verfügung halten. Er nickte wieder. Er sagt nie Nein — auch nie Ja. Dann ging ich u. wusste gleich auf der Treppe, dass nichts daraus werden würde — entweder weil ich irgendeinen Fehler begangen habe oder weil er es nicht für opportun findet. Gleich berief ich auch meinen guten Hechler, um noch von der Situation zu retten, was zu retten sei.

 He dismissed me with the utmost amiability. I managed to give him Erter’s article from issue No. 37 of the Welt and told him that according to this article there was even less of a legal case for the French claims to the Orient than for claims which might be made by others. He quite shared this view and promised to read the article. Finally, I begged him to introduce me to the Kaiser, if possible, even though it were only in the train on the return journey. I should be pleased to hold myself at his disposal in some baggage-car. Again he nodded. He never says no—nor yes either.

 

Then I left, and knew even on the stairs that nothing was going to come of it—either because I had committed some blunder, or because he does not consider it expedient.

 

I immediately summoned my good Hechler, so as to salvage whatever could be salvaged from the situation.

 הוא נפרד בחביבות בלתי־רגילה. עוד הספקתי לתת לו את המאמר של אֶרטֶר מתוך גליון 37 של Die Welt, ואמרתי שתביעותיה של צרפת על המזרח מתוארות בו כמוצדקות פחות אף מתביעותיהם האפשריות של אחרים. הוא היה תמים דעים לחלוטין והבטיח שיקרא את המאמר. עוד ביקשתי, שאם אפשר, יציג אותי לפני הקיסר, ולו בקרון הרכבת בדרך חזרה. ברצון אמתין באחד מקרונות הכבודה. שוב נד בראשו. אף פעם לא אמר "לא", גם "כן" לא אמר.

הלכתי לי לדרכי וכבר כשירדתי במדרגות ידעתי שלא יצא מזה דבר — אם משום ששגיתי במשהו ואם משום שלדעתו אין השעה כשרה.

 מיד זימנתי את הֶכלֶר הטוב שלי, כדי להציל מן המצב את מה שעדיין אפשר להציל.

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

יומן 5
P. 255