עברית
EnglishDeutsch

Herzl-Online

reizen wollen. Darum liess er durch Feilbogen, dem er die Recension aufgab, betonen, dass „der vierte Abschnitt heissen sollte: Dr. Güdemann contra Dr. Herzl.“ Ich glaube das freilich nicht. Eher glaube ich, dass Feilbogen mir ein Bein stellen wollte, u. dass Bloch bei der Wendung, welche die Sache zu meinen Gunsten zu nehmen scheint, sich auf die Seite des Stärkeren schlagen will. Wenn ich bei einem nächsten Zwischen= fall erliege, verlässt er mich. Beiläufig erzählte er auch den Grund seines Hasses gegen Güdemann. Dieser habe ihn in der Seminarfrage treulos im Stich gelassen. Und nun ein Langes u. Breites über die (xx) uninteressante Seminarfrage, welche die Herren etwa so passionirt, wie mich der Judenstaat. So kann durch die Leidenschaft auch der kleinste Gegenstand die Menschen zu Hass u. Liebe treiben. Auf die Frage, was Güdemann zu meinem Artikel sage, gestanden beide  

That is why he had Feilbogen, to whom he had assigned the review, emphasize that “the fourth section ought to be entitled: Dr. Güdemann contra Dr. Herd.”

 

Of course, I don’t believe that. I am more inclined to believe that Feilbogen wanted to trip me up, and that Bloch, considering the turn in my favor which the matter seems to be taking, wishes to be on the side of the stronger.

 

Should I be defeated in an encounter in the near future, he will desert me.

 

He also casually mentioned the reason for his hatred of Güdemann. The latter had treacherously deserted him on the seminary question. And now he talked at great length about the uninteresting seminary question which agitates these gentlemen about as much as the Jewish Question agitates me. This is how through passion even the smallest matter can drive people to hate or to love.

 

When I asked them about Güdemann’s reaction to my article,

על כן ביקש מן הד״ר פיילבּוֹגֶן, שעליו הטיל את כתיבת הביקורת, שידגיש ש״הפרק הרביעי צריך שייקרא: ד״ר גידֶמן נגד ד״ר הרצל".

מובן שאינני מאמין לזה. אני נוטה להאמין פיילבּוֹגֶן התכוון לטמון לי פח, ובּלוֹך, לאור התפנית של העניין לטובתי, רצה כנראה להתייצב לצדו של החזק יותר.

 אם אוּבַס בתקרית כלשהי בעתיד — ייטוש אותי.

הוא אף גילה, פחות או יותר, את סיבת איבתו לגידֶמן. גידֶמן זנח אותו בבוגדנות בעניין הסמינר. אחר־כך הִרבה לדבר בשאלת הסמינר הלא־מעניינת, המלהיבה את האדונים הללו כשם שמדינת־היהודים מלהיבה אותי. עד כמה היצר יכול להעביר אדם על דעתו ולעורר בו שנאה ואהבה גם בעניניים של מה בכך.

על השאלה מה אומר גידֶמן על המאמר שלי,

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

יומן 4
P. 233