עמוד 212 – יומן 4

in seinem Gesicht.

Ich hatte (xx) einen Schlag auf seine

Einbildungskraft geführt. Ich errieth, was

er in seinem Schrecken plötzlich dachte:

das sind die Adressen der Abonnenten

für das Concurrenzblatt der N[euen] Fr[eien] Pr[esse].

Vorgestern Montag nach der Wahl in der Leopold=

stadt, als der Antisemit gegen den „Liberalen“

unterlag, gab es einen Rummel in diesem

Judenviertel.

Einige Pöbelbanden zogen umher, schlugen

Fensterscheiben von Kaffeehäusern ein, plün=

derten etliche kleine Läden. Auch wurden

Juden auf der Gasse beschimpft u. geprügelt.

Als man das in den Morgenblättern las,

gab es, glaube ich, der Judenschaft einen

Choc — der aber schnell verwunden war.

Es muss ärger kommen, es wird ärger

kommen. Freilich, die Millionäre werden

sich dem Uebel leicht entziehen, und die

Wiener (xx) Juden sind wie die Meisten

unseres Volkes Ghettonaturen, die froh

sind, wenn sie nur mit einem blauen

I had dealt a blow to his imagination. I guessed what suddenly came into his mind in his fright: these are the addresses of the subscribers to the rival paper of the N. Fr. Pr.

The day before yesterday, Monday, following the election in the Leopoldstadt, when the anti-Semitic candidate was defeated by the “Liberal," there was a disturbance in this Jewish district.

Some gangs of hoodlums roamed about, smashed windows of coffee houses, plundered a few small shops. Also, Jews were abused and beaten on the street. When people read about this in the morning papers, I believe it gave the Jews a shock—which, however, was quickly overcome. Things must get worse, they will get worse. Of course, the millionaires will easily escape the mishaps; and the Viennese Jews are, like most of our people, ghetto types who are glad if they get off with only a black eye.

הנה הלמתי על כוח הדמיון שלו. ניחשתי את מחשבותיו באותו רגע של פחד: אלו הן הכתובות של מנויי העיתון שיתחרה ב־.N.Fr.Pr.

שלשום, יום ב׳, לאחר הבחירות בליאוֹפּוֹלדשטאדט, כשהביס ה״ליברל" את האנטישמי, היתה מהומה ברובע זה של יהודים.

כמה כנופיות של אספסוף הסתובבו שם, ניפצו שמשות של בתי־קפה, בזזו כמה חנויות קטנות. גם קיללו והִכו יהודים ברחובות. כשקראו על כך בעיתוני הבוקר, חושבני שהדבר גרם הלם לכלל היהודים — הלם שהתגברו עליו חיש־מהר. המצב חייב להחמיר, והוא יחמיר. אכן, המיליונרים ייחלצו בקלות מן הצרה, והלוא יהודי וינה, כרוב בני עמנו, הם טיפוסים של יהודי גֶטו, השמחים שהם יוצאים מן העניין כשרק אחת מעיניהם עטורה בפנס כחול.

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

יומן 4

P. 212

הזן מילת מפתח לחיפוש

בחר שפה:

סוג

בחר ספרים / יומנים: