עברית
EnglishDeutsch

Herzl-Online

terialbureaus. Was in einem solchen Amte zusammengefaulenzt wird, ist wahrscheinlich geradezu grossartig. Durch die dünne Wand hörte ich das Gespräch der Concepts= beamten. Plötzlich erschien draussen, mir unsichtbar ein Raisonneur. Im Cavaliergigerl ton raunzte er über die bevorstehende Transferirung seines Amtes in ein neues wol noch feuchtes Haus: „Wie kommen mir denn dazuh? Dass mr sich da einen Rheu= matismus holt? Für sein Leben. Wie kommen mir denn dazuh?“ Er öffnete später die Thür des Zimmers, in dem ich sass, u. wir erkannten einander. Es war der junge v[on] Fries, den ich einmal bei der Suttner kennen gelernt hatte. Dann kam Au[er]sp[er]g u. wir gingen. Die Situ= ation bringt es mit sich, dass es mich genirte, mit diesem grossen Herrn auf der Gasse gesehen zu werden. Wir gingen in das neue prächtige Schöllersche Haus auf dem Wildpretmarkt, fuhren mit dem Lift hinauf. Im Berathungszimmer warteten schon Schöller u. Krupp. Ersterer gross,

The gold-bricking that goes on in such an office is probably downright grandiose. Through the thin wall I heard the conversation of the scribbling clerks. Suddenly a grumbler was heard outside, invisible to me. In the tone of a foppish man-about-town he beefed about the impending transfer of his office to a new building, one presumably still wet: “Why do we have to do it, huh? Catch rheumatism there? Get sick for life? Why do we have to dooo[!] it, huh?”

 

Later he opened the door to the room where I was sitting and we recognized each other. It was young von Fries whom I had once met at Suttner’s house.

 

Then Auersperg came back and we left. It is part of the situation that I was embarrassed about being seen in the street with this great lord.

 

We went to the new, magnificent Schöller house on the Wildbretmarkt and went up in the elevator. Schöller and Krupp were already waiting in the conference room.

הבטלה ששוררת במיניסטריון כזה היא מן הסתם עצומה. דרך הקיר הדק שמעתי שיחת לבלרים. לפתע נשמע מבחוץ קול נרגן, שבעליו נותר סמוי מעיני. בנעימה מתפנקת של בן אצילים קבל האיש על ההעברה הצפויה של משרדו לבניין חדש, עדיין לח: "למה זה מגיע לנו? הם רוצים שנחלה בשיגרון? לכל חיינו! למה זה מגיע לנו?"

אחר־כך פתח את דלת החדר שבו ישבתי ונוכחנו שאנו מכירים זה את זה. זה היה פוֹן פְריז הצעיר שפגשתי פעם אצל הגברת זוּטנֶר. 

אחר־כך בא אַוּאֶרשפֶּרג ויצאנו. בגלל הנסיבות לא היה לי נוח שיראו אותי צועד ברחוב עם האדון רם־המעלה הזה.

נכנסנו לבית שֶלֶר החדש והמפואר בווילדפּרֶטמארקט ועלינו במעלית. בחדר הישיבות כבר המתינו לנו שֶלֶר וקרוּפּ.

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

יומן 8
P. 150