עמוד 124 – יומן 6

ich den Hofmarschall Eulenburg, der mich

liebenswürdig grüsste.

Die Schaugäste von Mikweh waren ganz

verblüfft. Einige fragten, wer das war. (xx) Sie

wollten gar nicht glauben, dass der Kaiser es

gewesen sei. Die Rothschildschen Administra=

toren blickten scheu u. verdriesslich.

Wolffsohn, der Brave, hatte zwei Momentauf=

nahmen der Scene gemacht. Wenigstens glaubte

er es. Er klopfte stolz auf seinen Kodak.

„Die Platte geb’ ich nicht um zehntausend Mark

her!“

Aber als wir nach Jaffa zum Photographen

kamen u. die Platten entwickeln liessen,

zeigte sich, dass auf der ersten Aufnahme nur

ein Schattenriss des Kaisers u. mein linker

Fuss zu sehen war; die zweite Platte war

ganz verdorben.

In furchtbarer Hitze fuhren wir dann

mit der Bahn nach Jerusalem. Eine Stunde

dauerte die Abfahrt allein auf dem Bahn=

hofe von Jaffa. Es war eine Marter

in dem engen dichtbesetzten gluehenden

Coupé. Unterwegs durch die trostlose

Among those riding behind him I recognized Court-Marshal Eulenburg, who greeted me affably.

The spectators at Mikveh Israel were quite dumbfounded. A few of them asked who it was. They simply wouldn’t believe that it had been the Kaiser. The Rothschild administrators looked timid and out-of-sorts.

Wolffsohn, that good soul, had taken two snapshots of the scene. At least he thought he had. He patted his kodak proudly: “I wouldn’t part with these negatives for ten thousand marks.”

But when we got to the photographer’s at Jaffa and had the negatives developed, it turned out that the first picture showed only a shadow of the Kaiser and my left foot; the second was completely spoiled.

Then we took the train in the frightful heat to Jerusalem. Just the departure from the Jaffa station took an hour. Sitting in the cramped, crowded, scorching compartment was torture.

בקרב הרוכבים הבחנתי גם בראש החצר אוֹילֶנבּוּרג, והוא בירך אותי בחביבות.

קהל הצופים ממקווה היו אחוזי תדהמה. היו ששאלו מי זה היה. סירבו להאמין שזה היה הקיסר. הפקידים של רוטשילד צפו במחזה חשדנים ונרגזים.

וולפסון הטוב צילם שני צילומי בזק של המחזה. כך לפחות האמין. הוא הקיש בגאווה על הקודאק שלו. "לא אתן את לוח הצילום אפילו בעבור עשרת אלפים מרק!"

ואולם ביפו, כשבאנו אל הצלם וביקשנו לפתח את לוחות הצילום, נוכחנו שבצילום הראשון נראה רק צל של דמות הקיסר והרגל השמאלית שלי; הלוח השני היה מקולקל לגמרי.

בחום אימים נסענו אחר־כך ברכבת לירושלים. שעה תמימה ארכה היציאה מן התחנה ביפו. הישיבה בתא הצר והצפוף היתה עינוי של ממש.

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

יומן 6

P. 124

הזן מילת מפתח לחיפוש

בחר שפה:

סוג

בחר ספרים / יומנים: