Herzl-Online

English
עבריתDeutsch
Diary 1

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

Zweiter Brief an Güdemann 16/6. 1895. Hochgeehrter Herr Doctor! Ihr Brief macht den Eindruck wieder gut, den ich von Ihrer Depesche hatte. — Ich dachte mir ein bischen zornig: Da soll Einer den Juden helfen wollen! — Was mich freilich nicht ab­hielt, in der Sache selbst rüstig weiter zu gehen, so wie ich, um alles unbe= kümmert, weiter gehen werde, bis ans Ziel! — Wer mir helfen will, ist hochwillkommen; er thut nichts für mich, Alles für sich selbst. — Wer störrig oder gleichgiltig ist, über den gehe ich hinweg. — So hat mich Ihre Depesche selbst im ersten Augenblick nicht matt gemacht, und nur geärgert. — Gleich nachher sagte ich mir: ich muß ihm nicht deutlich genug zu verstehen gegeben ha­ben, wie verzweifelt ernst es ist. — Thatsächlich ist mein Vor­haben so ernst wie die Lage der Juden, von der sich die Ju­den, glaube ich, in ihrer dump= fen Ermattung gar nicht klar genug Rechen= schaft geben. — Ferner sagte ich mir: der Mann kennt mich nicht, das heißt nur ganz flüchtig; wir haben ein paar gleichgiltige oder scherzende Worte ausgetauscht, und in der Zeitung liest er

June 16, 1895

 

Second letter to Güdemann.

 

Dear Doctor Güdemann:

 

Your letter made amends for the impression which your telegram gave me. It had made me think, a bit angrily: Just try to help the Jews! Which, to be sure, did not stop me from proceeding vigorously with the project itself, just as I shall, heedless of everything, march on to my goal! Anyone who wants to help me is most welcome; he will be doing nothing for me, everything for himself. I shall pass over those who are recalcitrant or indifferent.

 

Thus even the first impact of your telegram did not dismay me, but only annoyed me. The next moment I said to myself:

 

I probably did not make it sufficiently clear to him how desperately serious things are. My plan is actually as serious as the situation of the Jews itself, and I feel that the Jews in their torpor do not realize this seriousness clearly enough.

 

I further said to myself: the man does not know me, that is, knows me only very slightly; we have exchanged a few unimportant phrases or jokes,

מכתב שני אל גידֶמן, 16 ביוני 1895.

אדוני הדוקטור הנכבד מאוד!

המכתב שלך מתקן את הרושם שקיבלתי מן הטלגרמה שלך. הרהרתי בלבי קצת בזעם: לך והושעת את היהודים! אך למען האמת אין זה מעכב בעדי, ואני אוסיף לצעוד קדימה במרץ ואתקדם בלי התחשבות עד שאגיע למטרה. מי שרוצה לעזור לי, ברוך הבא; אין הוא עושה דבר למעני, הכול למען עצמו. מי שממאן או שהוא אדיש, אפסח עליו.

ועל כן הטלגרמה שלך לא ריפתה את ידי אף לא ברגע הראשון, היא רק ציערה אותי. מיד אחר־כך אמרתי לעצמי:

 מן הסתם לא הבהרתי לו די הצורך כמה חמור העניין, עד ייאוש. לאמִתו של דבר כוונותי רציניות באותה מידה שמצבם של היהודים רציני, והיהודים, בשל הלאוּת האטומה שלהם, אינם נותנים לעצמם דין וחשבון ברור על מצבם.

ועוד אמרתי לעצמי: האיש אינו מכיר אותי, כלומר הוא מכיר אותי רק בחטף; החלפנו כמה מלים סתמיות או מבודחות,

P. 167