Page 185 – Diary 1 – Herzl-Online

Diary 1

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

und sein Herz erschüttert habe. — Nein! Er

hatte nicht als Jude geschluchzt, sondern als

Freund. — Er war um mich besorgt. — Ich mußte

ihn aufrichten, ihm schwören, daß nach meiner festen

Überzeugung zweimal zwei noch vier immer sei,

und daß ich den Tag nicht kommen sehe, an dem

zwei paralelle Linien zusammentreffen könnten. —

Er sagte: „Durch diese Sache machen Sie sich

lächerlich oder tragisch“! —

Ich versprach ihm endlich Alles, was er

wollte: daß ich den Plan nur zu einem Roman

verwenden würde, wo der tragische oder komi=

sche Held nur auf dem Papier steht. — Es ge=

lang mir so, den gebrochenen Freund wieder

in die Höhe zu bringen. —

Nun würde mich das Tragische wol nicht er=

schrecken, und selbst die furchtbare Lächerlich=

keit nicht. — Aber wenn ich auch das Recht habe,

für eine Idee — ob sie toll oder gesund sei, —

meine Person einzusetzen, so muß ich doch das

Opfer auf meine Person begrenzen, und wenn

ich in den Geruch des Irrsinns käme, wäre

das nicht mehr der Fall. — Ich habe Eltern

und eine Frau, die sich tief kränken würden,

At first I thought, without being astonished at it, that I had overwhelmed his reason and wrung his heart. No! His sobs were not those of a Jew, but of a friend. He was worried about me. I had to cheer him up, swear to him that I was firmly convinced that two times two was still four and that I did not foresee the time when two parallel lines could converge.

He said, “By this proposal you will make yourself ridiculous —or tragic!”

I finally promised him everything he asked: that I would use the plan only for a novel in which the tragic or comic hero is only on paper. In this way I succeeded in raising my shattered friend up again.

Being a tragic figure would not daunt me, nor would even the most terrible ridicule frighten me. But even though I have the right to stake my person for my idea, be it crazy or sound, I still have to limit the sacrifice to my person; and if I got the reputation of being insane, that would no longer be the case. I have parents and a wife who would grieve profoundly,

תחילה חשבתי — בלי שתמהתי על כך — שהכנעתי את שכלו וזעזעתי את לבו. לא! הוא לא התייפח משום שהוא יהודי, כי אם משום היותו ידיד. הוא היה מודאג בגללי. צריך הייתי לאושש אותו ולהישבע לו שאני יודע בבִטחה ששתיים כפול שתיים שווה ארבע, ואינני מאמין שיבוא יום ששני קווים מקבילים ייפגשו.

הוא אמר: "בעניין הזה אתה עושה את עצמך מגוחך או טרגי".

לבסוף הבטחתי לו כל מה שביקש: שאשתמש בתוכנית לכתיבת רומן ולא יותר, והגיבור הטרגי או הקומי יהיה קיים רק על הנייר. וכך עלה בידי להשיב את הידיד השבור לאיתנו.

והנה הטרגי לא היה מפחיד אותי, אף לא המורא שבגיחוך. ואולם גם אם יש לי רשות לחרף את נפשי למען רעיון — בין מטורף, בין שפוי — הלוא חייב אני להגביל את הקורבן לתחום גופי שלי בלבד, ואם יצאו לי מוניטין שמטורף אני, הרי זה יחרוג מן התחום הזה. יש לי הורים ואישה שהיו מצטערים צער גדול,

P. 185

Enter Search Keyword

Select Language:

Type

Select Books / Diaries: