Herzl-Online

English
עבריתDeutsch
Diary 1

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

Lassen Sie mich Ihnen diese Erscheinungen, die ich auch erst in Paris begriff, erklären. — Wie kann ich eine Menge ohne Befehl nach einem Puncte hin dirigiren? — Baron Hirsch, ein um das Judenthum bekümmerter Mann, dessen Versuche ich als verfehlt erachte, sagt: „ich zahle den Leuten, daß sie hingehen. —“ Das ist grundfalsch und mit allem Gelde der Erde nicht zu erschwingen. — Ich sage im Gegentheil: ich zahle ihnen nicht, ich lasse sie zahlen. — Nur setze ich ihnen etwas vor. — Nehmen wir an, Hirsch und ich wollen eine Menschen= menge an einem heißen Sonntag Nachmittag auf der Ebene von Longchamp haben. — Hirsch wird, wenn er jedem Einzel= ­nen zehn Francs verspricht, für zweihunderttausend Francs zwanzigtausend schwitzende unglückliche Leute hinausbrin­gen, die ihm fluchen werden, weil er ihnen diese Plage auferlegte. — Ich hingegen werde die zweihunderttausend Francs als Renn­preise aussetzen für das schnellste Pferd, und dann laße ich die Leute durch Schranken von der Longchamp=Ebene ab­halten. — Wer hinein will, muss zahlen. — Einen Franc, fünf Francs, zwanzig Francs. — Die Folge ist, daß ich ein halbe Million Menschen hin= ausbekomme, der Präsident der Republick fährt à la Dau= mont vor, die Menge erfreut und belustigt sich an sich selbst. — Es ist trotz Sonnenbrand und Staub für die Meisten

Let me explain to you these phenomena which I learned to understand myself only in Paris.

 

How can I direct a multitude to a particular spot without giving them a command? Baron Hirsch, a man who is concerned about Jewry, but whose attempts I consider a failure, says: “I shall pay these people to go there.” That is dead wrong, and all the money in the world cannot pay for it.

 

By contrast, I say: I am not going to pay them; I am going to make them pay. Only, I shall offer them something.

 

Let us say that Hirsch and I want to assemble a crowd of people on the plain of Longchamps on a hot Sunday afternoon. By promising them 10 francs each, Hirsch will, for 200,000 francs, bring out 20,000 perspiring, miserable people, who will curse him for having inflicted this drudgery on them. I, on the other hand, shall offer the 200,000 francs as a prize for the swiftest race horse; and then I shall put up barriers to keep the people off the Longchamp course. Those who want to get in have to pay:

 

1 franc, 5 francs, 20 francs.

 

The upshot will be that I get half a million people out there; the President of the Republic will drive up à la Daumont; and the people will have a good time entertaining one another. Most of them will find the exercise in the open air a pleasure in spite of the heat and the dust.

הרשו לי ואסביר לכם את התופעות הללו, שהבנתי אותן רק אחרי שהותי בפאריס.

כיצד אוכל לנווט המון למקום כלשהו בלי פקודה? הברון הירש, איש שהעם היהודי מטריד את מנוחתו, שאני מתייחס לניסיונותיו כאל משגה, אומר: "אני משלם לאנשים כדי שילכו לשם". זה מוטעה מן היסוד ואי־אפשר להשיג בכך כלום בשום הון שבעולם.

אני אומר לעומתו: לא אשלם לכם, אתן להם לשלם. ואולם אני בא אליהם ומציע להם הצעה.

הבה נניח שהירש ואנוכי מבקשים להביא באחר־צהריים קיצי של יום א׳ המון אנשים ל־Longchamps. הירש, אם יבטיח לכל אחד עשרה פרנקים, יביא לשם עשרים אלף בני אדם שטופי זיעה ואומללים תמורת מאתיים אלף פרנקים, והם יטיחו בו קללות על שהביא עליהם את הצרה הזאת.

ואילו אני אודיע על פרסים בסך מאתיים אלף פרנקים על הימור על הסוס המוביל, ואז אחסום בגדרות את הכניסה ל־Longchamps. הרוצה להיכנס — ישַלֵם. פרנק אחד, חמישה פרנקים, עשרים פרנקים.

מה שהשגתי הוא שאני מוציא לשם חצי מיליון איש, נשיא הרפובליקה עובר על פניהם à la Daumont, ההמון עולץ ומשתעשע מעצם היותו שם. על־אף השמש הצורבת והאבק, רובם נהנים מבילוי באוויר החופשי.

P. 245