Herzl-Online

English
עבריתDeutsch
Diary 1

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

machen und den Druck erleichtern. — Sehen Sie nicht, daß ich mit einem Schlag das Kapital und die Arbeit der Juden für den Zweck ‘ bekomme?  Und ihre Be­geisterung dazu, wenn sie erst verstehen, um was es sich handelt. — Das sind freilich nur große Umriße. — Aber woher wißen Sie, daß ich die Details dafür nicht schon entworfen habe? Ließen Sie mich ausreden? Allerdings, die Stunde war vorgerückt, Sie wurden vielleicht erwartet, hatten zu thun, was weiß ich? — Nur kann von der­artigen Zufällchen die Bewegung einer solchen Frage nicht abhängen. — Beruhigen Sie sich, sie hängt wirklich nicht da­von ab. — Sie werden den Wunsch haben, unser Gespräch fortzuführen, und ich werde — ohne auf Sie zu warten — immer bereit sein, Ihnen die Fortsetzung zu liefern. — Arbeiten die Anregungen, die ich Ihnen gab, in Ihnen weiter, und wollen Sie mit mir reden, so schreiben Sie mir „venez me voir“ — Das genügt, und ich werde auf einen Tag nach London kommen. — Und wenn ich Sie an dem Tag ebensowe­nig überzeuge, wie gestern, so werde ich ebenso unver= drossen u.  heiter weggehen, wie ich gestern weggegangen

and ease the pressure.

 

Don't you see that at one stroke I shall get both Jewish capital and Jewish labor for our purposes, and their enthusiasm as well, once they understand what it is all about?

 

These, of course, are only rough outlines. But how do you know that I have not already worked out the details involved? Did you let me finish?

 

It is true the hour was late; perhaps you were being expected somewhere else, or had work to do, or whatever. But the progress of such a weighty matter must not be made to depend on such petty contingencies. Have no fear, it really does not.

 

You will wish to continue our conversation, and—without waiting for you—I shall always be ready to furnish you with the further details.

 

If the stimuli I have given you are still active within you and you wish to talk with me, then write me: “Venez me voir [Come to see me].” That will suffice, and I shall come to London for a day. And if on that day I don’t convince you any more than I did yesterday, I shall go away just as undismayed and cheerful as I went away the first time.

האין אתה רואה שבד בבד אני משיג גם את הונם וגם את עבודתם של היהודים בשביל המטרה הזאת? ונוסף לכך גם את התלהבותם, בו ברגע שיבינו במה העניין.

אלה כמובן רק ראשי פרקים גדולים. אבל מנין לך שלא התוויתי כבר את הפרטים לכל אלה? ההנחת לי לסיים את דברי?

נכון, השעה היתה מאוחרת, אפשר שחיכו לך, שהיה לך דבר־מה לעשות, איך אדע? אלא שלא ייתכן שתנועה העוסקת בשאלה כזאת תהיה תלויה במקרים פעוטים כאלה. תנוח דעתך, היא באמת אינה תלויה בזה.

אתה תרצה להמשיך את שיחתנו ואילו אני — בלי להמתין לך — אהיה תמיד נכון לספק לך את ההמשך.

אם הגירויים שגיריתי אותך בהם ימשיכו לפעול בקרבך, אז כתוב לי "venez me voir" ("בוא לראותני"). זה יספיק, ואבוא ליום אחד ללונדון. ואם גם באותו יום כמו אתמול שוב לא אוכל לשכנע אותך, אלך לי לדרכי בלי צער ובלב שמח, כשם שהלכתי אתמול.

P. 52