Herzl-Online

English
עבריתDeutsch
Diary 1

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

verfassen, die ich im Sommer 1891 antrat. Es war mein damals nächster grosser literarischer Plan. Die Hauptfigur sollte mein theurer Freund Heinrich Kana  werden, der sich im Februar 1891 in Berlin erschossen hatte. Ich glaube, ich wollte mir in dem Roman sein Gespenst losschreiben. Der Roman hiess in meinem Entwurf „Samuel Kohn“, und un­ter meinen losen Notizen müssen sich viele finden, die darauf Bezug haben. Namentlich wollte ich die leidende, verachtete und brave Gruppe der armen Juden in Gegensatz zu den reichen Juden bringen. Diese spüren nichts vom Antise= mi­tismus, den sie doch eigentlich und hauptsächlich verschul­den. Das Milieu Kanas sollte dem Milieu seiner reichen Ver­wandten gegenübergestellt werden. Die Neue Freie Presse rief mich als Corres= pondenten nach Paris. Ich nahm an, weil ich gleich ahnte, wieviel ich in dieser Stellung von der Welt sehen und lernen würde; hatte aber doch in mir ein Bedauern über den verlassenen Plan des Romans. In Paris geneth ich ­­– wenigstens als Beobachter – in die P­olitik. Ich sah, womit die Welt regiert wird. Ich starrte auch das Phänomen der Menge

on which I set out in the summer of 1891. At that time it was my next literary project. The hero was to have been my dear friend Heinrich Kana, who had shot himself that February in Berlin. I believe that through the novel I wanted to write myself free of his ghost. In its first draft the novel was entitled Samuel Kohn, and among my loose notes there must be many which have reference to it. I wanted in particular to contrast the suffering, despised, and decent mass of poor Jews with the rich ones. The latter experience nothing of anti-Semitism which they are actually and mainly responsible for. The milieu in which Kana lived was to be set off against that of his rich relatives.

 

The Neue Freie Presse sent me to Paris as its correspondent. I took the job because I sensed at once how much I would see and learn of the world in that post; but I still regretted the abandoned plan of the novel.

 

In Paris I was in the midst of politics—at least as an observer. I saw how the world is run. I also stood amazed at the phenomenon of the crowd—

בקיץ 1891. זו היתה אז התוכנית הספרותית הגדולה ביותר שעמדה לפני. הגיבור הראשי היה אמור להיות ידידי היקר היינריך קאַנאַ, שהתאבד בירייה בפברואר 1891 בברלין. אני חושב שרציתי להיפטר מרוח הרפאים שלו אגב כתיבת הרומן. בראשי הפרקים שלי נקרא הרומן "סמואל קוֹהן", ובפתקאות שרשמתי יש בוודאי רבות המתייחסות לכך.

בייחוד ביקשתי לעסוק בַּציבור ההגון הסובל והמבוזה של היהודים העניים לעומת היהודים העשירים. אלה אינם חשים כלום מן האנטישמיות, שאת קיומה יש לזקוף בעיקר לחובתם. חוגו של קאַנאַ היה אמור להיות מעומת עם החוג של קרוביו העשירים.

העיתון Neue Freie Presse הזמין אותי להיות הכתב בפאריס. נעניתי, שהרי מיד תפסתי שבתפקיד הזה אוכל לראות הרבה וללמוד הרבה על העולם; ובכל זאת הצטערתי על תוכנית הרומן שנזנחה.

בפאריס נקלעתי — ולוּ כמשקיף — לתוך הפוליטיקה. ראיתי כיצד מושלים בעולם. בהשתאות תהיתי גם על תופעת ההמון; 

P. 5