Herzl-Online

English
עבריתDeutsch
Diary 1

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

thun müssen.“ Ich nahm seinen hübschen Einfall nicht ernster als er gemeint war und empfahl mich. Er sagte noch: „Das war nicht unser letztes Gespräch. Sobald ich wieder von London herüber= komme, gebe ich Ihnen ein Lebenszeichen.“ „Wann Sie wollen.“ Ich ging wieder über die schöne Stiege, den edlen Hof. Ich war nicht ent= täuscht, sondern angeregt. Im Ganzen ein ange­nehmer, intelligenter, natürlicher Mensch – eitel, par exemple! — aber ich hätte mit ihm arbeiten können. Er sieht aus, als wäre er bei aller Eigenwilligkeit verlässlich. Zu Hause riss es mich gleich an den Schreibtisch.   Wien 16 April 1896 Hier unterbrach ich damals die zusammen= hängende Darstel­lung, denn es folgten mehrere Wochen einer beispiellosen Production, in denen ich die Einfälle nicht mehr ruhig ins Reine

do likewise.”

 

I did not take his charming notion any more seriously than it was meant and took my leave. His final words were:

 

“This has not been our last conversation. As soon as I come over from London again I shall let you hear from me.”

 

“Whenever you wish.”

 

Again I passed over the beautiful staircase and the noble courtyard. I was not disappointed, but stimulated. All in all, a pleasant, intelligent, natural sort of man—vain par exemple!— but I could have worked with him. He gives the impression of being reliable, despite all his wilfulness.

 

Once home I immediately rushed to my writing desk.

 

 

Vienna, April 16, 1896

 

This is where I interrupted the connected presentation at that time, for there followed several weeks of unexampled productivity, during which I no longer had the peace to make a clean copy

 לעשות זאת".

 לא התייחסתי לרעיון החביב הזה ברצינות יותר משהוא עצמו התכוון לו, ונפרדתי ממנו. הוא עוד אמר:

 "זו לא היתה שיחתנו האחרונה. מיד כשאשוב ואבוא לכאן מלונדון, אתן לך סימן חיים". "בכל עת שתרצה".

שוב חלפתי ליד גרם המדרגות הנאה, החצר ההדורה. לא הייתי מאוכזב אלא מרוגש. בכללו הוא אדם נעים, אינטליגנטי, טבעי — גנדרן למופת! אבל הייתי יכול לעבוד אתו. הרושם הוא שלמרות כל עקשנותו הוא מהימן.

עם בואי הביתה נמשכתי מיד אל שולחן הכתיבה.

 
וינה, 16 באפריל 1896

כאן הפסקתי אז את התיאורים הרצופים, כי באו הרבה שבועות של עשייה שאין דוגמתה, שבהם לא יכולתי עוד לרשום את הרעיונות בשקט אל הנקי.

P. 43