Herzl-Online

English
עבריתDeutsch
Diary 1

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

ihr gern entwischt wäre, hin­über ins Christenthum, irgendwohin. Jedenfalls waren das nur unbestimmte Wünsche einer jugendlichen Schwäche. Denn ich sage mir in der Ehrlichkeit dieser Aufschreibung ­ – die völlig werthlos wäre, wenn ich mir etwas vorheuchelte – ich sage mir, dass ich nie ernstlich daran dachte, mich zu taufen, oder meinen Namen zu ändern. Letzteres ist sogar durch eine Anekdote beglaubigt. Als ich in meinen blutigen Anfängen mit einem Manuscript zur  (xx) Wiener „Deutschen Wochenschrift“ ging rieth mir Dr. Friedjung einen weniger jüdischen Namen als Federnamen zu wählen. Ich lehnte das rundweg ab und sagte, dass ich den Namen meines Vaters weiter tragen wolle, und dass ich bereit sei, das Manu= script zurückzuziehen. Friedjung nahm es dann doch. Ich war dann schlecht und recht ein Literat mit kleinem Ehr­geiz und geringen Eitelkeiten. Die Judenfrage lauerte mir natürlich an allen Ecken und Enden auf. Ich seufzte und spöttelte darüber, fühlte mich unglücklich, war aber doch nicht recht davon ergriffen, obwol ich schon bevor ich hierherkam einen Judenroman schreiben wollte. Ich wollte ihn auf meiner spanischen Reise

would have liked to get away from it—into the Christian fold, anywhere. But in any case, these were only vague desires born of youthful weakness. For I can say to myself with the honesty inherent in this diary—which would be completely worthless if I played the hypocrite with myself—that I never seriously thought of becoming baptized or changing my name. This latter point is even attested to by an incident. When as a green young writer I took a manuscript to the Vienna Deutsche Wochenschrift, Dr. Friedjung advised me to adopt a pen-name less Jewish than my own. I flatly refused, saying that I wanted to continue to bear the name of my father, and I offered to withdraw the manuscript. Friedjung accepted it anyway.

 

I then became a writer of sorts, with little ambition and petty vanities.

 

The Jewish Question naturally lurked for me around every turn and corner. I sighed over it and made fun of it; I felt unhappy, but still it never really took hold of me, although even before I came here I wanted to write a Jewish novel. I was going to write it during my travels in Spain 

שהייתי שמח לחמוק ממנה, אל עבר הנצרות, אל מקום כלשהו. ואולם אלה היו מִשאלות לב לא מגובשות של חולשת נעורים. שהרי אני אומר לעצמי בכנות שהכתיבה הזאת כנה היא — והרי לא היה בה כל ערך לוּ העמדתי פנים עם עצמי — אני אומר לעצמי שמעולם לא חשבתי ברצינות להיטבל לנצרות או לשנות את שמי.

על הדבר האחרון אף יש עדות במעשה שהיה: בימים שהייתי סופר־מתחיל הלכתי אל Deutsche Wochenschrift הווינאי להביא כתב־יד, והדוקטור פרידיוּנג יעץ לי ליטול לעצמי כינוי ספרותי פחות יהודי. דחיתי זאת בנחרצות ואמרתי שברצוני להמשיך ולשאת את שם אבי, ואני מוכן לקחת בחזרה את כתב־היד. פרידיוּנג קיבל לבסוף את כתב־היד.

לימים הייתי סופר בינוני שאינו שואף לגדולות ושדבק בו שמץ של יהירות.

שאלת־היהודים ארבה לי כמובן בכל פינה. הייתי נאנח ומלגלג, הרגשתי אומלל, ואף־על־פי־כן לא התרגשתי ממנה יתר על המידה, אף שהיה בדעתי לכתוב רומן־יהודים עוד לפני שבאתי לכאן. רציתי לכתוב אותו בעת מסעי לספרד

P. 4