Herzl-Online

English
עבריתDeutsch
Diary 1

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

aufkam. Sicher seit ich Dührings Buch gelesen. In einem meiner alten Notizbücher, das jetzt in Wien irgendwo eingepackt steckt, finden sich die ersten Bemerkungen über Dührings Buch und die Frage. Ich hatte damals noch kein Blatt für meine Literatur, das war glaube ich 1881 oder 1882, aber ich weiss, dass ich heute noch öfters Einiges von dem sagte sage, was ich dort auf­schrieb. Im weiteren Verlauf der Jahre hat die Frage an mir gebohrt und genagt, mich gequält und sehr unglücklich ge­macht. Thatsäch= lich bin ich immer wieder zu ihr zurückge­kehrt, wenn mich die Erlebnisse, Leiden und Freuden meiner eigenen Person ins Allgemeinere aufsteigen liessen. Natürlich ist mit jedem wandelnden Jahre eine Aenderung in meine Gedanken gekommen, bei aller Einheit des Be­wusstseins. So sieht mir ja jetzt aus dem Spiegel ein anderer Mann entgegen, als früher. Aber die Person ist auch mit den a verschiedenen Zügen dieselbe. Ich erkenne an den Alters­zeichen meine Reife. Zuerst hat mich die Judenfrage bitterlich gekränkt. Es gab vielleicht eine Zeit, wo ich

it arose; certainly from the time that I read Dühring’s book. In one of my old notebooks, now packed away somewhere in Vienna, are my first observations on Dühring’s book and on the Question. At that time I still had no newspaper as an outlet for my writings—it was, I believe, in 1881 or 1882; but I know that even today I repeatedly say some of the things that I wrote down then. As the years went on, the Jewish Question bored into me and gnawed at me, tormented me and made me very miserable. In fact, I kept coming back to it whenever my own personal experiences—joys and sorrows—permitted me to rise to broader considerations.

 

Naturally, each passing year brought a change in my thinking, something I was consciously aware of. In the same way, a different man now looks out at me from a mirror than formerly. But despite the altered features, the person is the same. By these signs of age I recognize my maturity.

 

At first, the Jewish Question grieved me bitterly. There might have been a time when I

שעלה על הפרק. בוודאי מאז קראתי את ספרו של דירינג. בפנקס רשימות ישן שלי, הטמון במקום כלשהו בתוך חבילת ניירות בווינה, נמצאות ההערות הראשונות על ספרו של דירינג ועל השאלה [שאלת־היהודים]. אז עוד לא היה לי עיתון לכתיבה הספרותית שלי, הדבר היה דומני ב־1881 או ב־1882, אבל אני יודע שגם היום אני חוזר ואומר דברים שרשמתי שם.

במרוצת השנים כרסמה בי השאלה ונברה בי, עינתה את נפשי ואמללה אותי. לאמִתו של דבר חזרתי אליה שוב ושוב כשמתוך חוויותי שלי, סבלותי ושמחותי הפרטיות, הצלחתי להתעלות אל עניינים כלליים יותר.

מטבע הדברים, עם כל שנה שחלפה חלו תמורות במחשבותי, על־אף היציבות שבתודעתי. וכך, בהביטי במראה, נשקף מולי אדם שונה. ואולם האיש הוא אותו האיש גם בתוויו האחרים. בסימני הזִקנה אני מבחין שאני בָּשֵל.

בתחילה הכאיבה לי שאלת־היהודים מָרוֹת. היו אולי עתים

P. 3