Page 261 – Diary 1 – Herzl-Online

Diary 1

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

für größere Geschäfte zu Gruppen zusammen, zu diesen bösen Geld=

cartellen, die man in ihrer ganzen Schädlichkeit noch gar nicht er=

kannt hat. — Und Sie sind überall mitten drin. — On vous voit

trop, messieurs! — Ich weiß wol, daß Sie nicht ungerufen kommen,

daß man Sie sucht, daß Sie sich bitten lassen. —

Und das ist Ihr Fluch! Man kann Sie nicht mehr entbehren! —

Man zwingt Sie immer reicher zu werden, ob Sie es wollen oder

nicht. — Sie haben die Herrschaft über Ihr Vermögen verloren,

Sie treiben auf diesem Goldstrom, und wißen nicht mehr, wohin! —

Ich weiß nicht, ob sich alle Regierungen schon darüber klar

sind, was Ihr Welthaus für eine Weltgefahr ist. — Man kann

ohne Sie keine Kriege führen, und wenn man Frieden schließen

will, ist man erst recht auf Sie angewiesen. — Für das Jahr

1895. sind die Heeresausgaben der fünf Großmächte mit vier

Milliarden Francs und der Friedens=Effectivstand mit zwei

Millionen 800000. Mann berechnet worden. — Und diesen in der

Geschichte beispiellosen Armeestand commandiren Sie finanziell,

über die einander wiedersprechenden Wünsche der Nationen

hinweg! — Mit welchem Recht? — Im Dienste welcher allge=

meinen menschlichen Idee? — Und wer sind Sie? — Ein

kleines Häuflein Banquiers, Schutzjuden mehr als je, die

man wol gelegentlich mit zu Hofe kommen läßt; Sie können

sich denken, wenn man es Ihnen nicht zeigt — mit welchem

Wiederwillen. — Denn Sie werden nirgends als voll, ja nicht

For larger financial transactions the banks stand together in groups and form those evil financial cartels which have not yet been recognized in their full harmfulness. And you are right in the midst of everything! On vous voit trop, messieurs [One sees too much of you, gentlemen]! I know, of course, that you do not come in uninvited, that people seek you out, that you wait to be asked.

And that is your curse! People can no longer do without you. You are forced to become richer and richer, whether you want to or not. You have lost control of your fortune, you are drifting on this stream of gold and no longer know where you are going!

I don’t know whether all governments already realize what an international menace your World House constitutes. Without you no wars can be waged, and if peace is to be concluded, people are all the more dependent on you. For the year 1895 the military expenses of the five Great Powers have been estimated at four billion francs, and their actual peacetime military strength at 2,800,000 men. And these military forces, which are unparalleled in history, you command financially, regardless of the conflicting desires of the nations!

Who has given you the right to do this? What universal human ideal are you serving? And who are you, anyway? A handful of bankers, now more than ever “Schutzjuden ” who are occasionally invited to court—with what repugnance you can imagine, if you are not shown it. For you are nowhere given full rights or even regarded as regular citizens.

הבנקים מתאגדים לקבוצות לשם עשיית עסקות גדולות ויוצרים את הקרטלים המרושעים הללו, שעדיין אין מכירים בנזק הרב שהם גורמים. ואתם בכל מקום בתוך העניין. !On vous voit trop, messieurs (רואים אתכם יתר על המידה, רבותי!). אם כי אני יודע אל נכון שאין אתם הולכים אלא כשקוראים לכם, כשמחפשים אתכם, שאתם רוצים שיבקשו אתכם.

וזו הקללה שלכם! אי־אפשר עוד לוותר עליכם! מכריחים אתכם להתעשר עוד ועוד, אם אתם רוצים בכך, ואם אינכם רוצים. אבדה לכם השליטה על הרכוש שלכם, אתם צפים על נהר הזהב הזה ואינכם יודעים עוד לאן.

אינני יודע אם אכן הממשלות כולן כבר מודעות לגודל הסכנה שביתכם מעמיד לפני העולם. בלעדיכם אי־אפשר לנהל מלחמות, וכשמבקשים לעשות שלום תלויים בכם על אחת כמה וכמה. ההוצאות הצבאיות של חמש המעצמות הגדולות לשנת 1895 נאמדו בארבעה מיליארדי פרנקים, ואת הכוח הצבאי האֶפקטיבי לשם שמירת השלום אמדו בשני מיליונים ו־800 אלף איש. והנה על הכוחות הצבאיים הללו, שאין להם תקדים בהיסטוריה, אתם מנצחים מבחינה פיננסית, מעבר לרצונותיהן הסותרים של האומות!

באיזו זכות? בשירותה של איזו אידאה אנושית אוניברסלית? ומי אתם? קומץ קטן של בנקאים, יהודי חסות יותר מאי־פעם, שאמנם נותנים להם לפעמים דריסת רגל בחצרות השררה, ואתם יכולים לשער, גם אם אין אומרים לכם זאת, באיזו מידה של אי־רצון. שהרי בשום מקום אין מתייחסים אליכם כאל שווים, אף אין רואים בכם אזרחי המדינה.

P. 261

Enter Search Keyword

Select Language:

Type

Select Books / Diaries: