Herzl-Online

English
עבריתDeutsch
Diary 1

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

auch nicht belei­digend für meine ihnen unbe= kannte Person, sondern nur für meine Juden= nase und meinen Judenbart, die sie in der Dunkelheit halben Dunkelheit hinter den Wagenlaternen gesehen hatten. Und welch ein wunderlicher Nachhall zu meiner „welthisto­rischen“ Auffassung. Das Welthistorische nützt da nichts. Einige Monate später sass ich dem  (xx) Bild= hauer Beer zu mei­ner Büste. Und wie es das Gespräch ergab,  (xx) kamen wir darauf, dass es den Juden nichts nütze, Künstler und geldrein zu werden. Der Fluch haftet. Wir kommen nicht aus dem Ghetto heraus. Da erhitzte ich mich sehr im Reden, und beim Weg= gehen glühte es in mir nach. Mit der Rasch= heit jenes Traumes im Wasserschaff des arabischen Märchens entstand in mir der Plan zu diesem Stück. Ich glaube, ich war von der rue Descombes noch nicht bis zur Place Péreire gekommen, da war in mir schon Alles fertig. Am anderen Tage setzte ich mich hin. Drei selige Wochen der Gluth und Arbeit.

the insult had not been directed at me personally, for I was unknown to them, but at my Jewish nose and Jewish beard, which they had glimpsed in the semi-darkness behind the carriage lanterns.

 

But what a curious echo to my “universal historical” conception! World history is of no use in such a situation.

 

A few months later I was sitting for the sculptor Beer who was doing my bust. Our conversation resulted in the insight that it does a Jew no good to become an artist and free himself from the taint of money. The curse still clings. We cannot get out of the Ghetto. I became quite heated as I talked, and when I left, my excitement still glowed in me. With the swiftness of that dream involving a pitcher of water in the Arabian fairy-tale, the outline of the play came into being. I believe I hadn’t gone from the Rue Descombes to the Place Péreire when the whole thing was already finished in my mind.

 

The next day I set to work. Three blessed weeks of ardor and labor.

לא היה במעשה שלהם משום עלבון אישי, שהרי לא הכירו אותי, כי אם עלבון לחוטם־היהודים ולזקן־היהודים שלי, שמן הסתם הבחינו בהם באפלולית הערב מאחורי פנסי הכרכרה.

ואיזו תהודה מפליאה היתה זאת לתפיסה "ההיסטורית" שלי. אין כאן כל תועלת לַ״היסטורי".

כמה חודשים אחרי זה ישבתי לפני הפַּסָל בֶּר, בשעה שפיסל פּרוֹטוֹמָה שלי. מתוך שיחתנו הגענו לכך שאין זה מועיל ליהודים אם הם נעשים אמנים ומיטהרים מן הממון. הקללה מוסיפה לרבוץ. איננו מצליחים לצאת מן הגֶטו. התלהטתי מאוד בדַבּרִי על כך, וכשהלכתי המשיך העניין ללחוש בקרבי. כהרף עין, כבחלום, עלתה בקרבי התוכנית למחזה הזה. דומני שאפילו לא הספקתי להגיע מרחוב דֶקוֹמבּ לכיכר פֶּרֶיר, והכול כבר היה ערוך במוחי.

למחרת היום ישבתי אל השולחן. שלושה שבועות מבורכים של להט ועבודה.

P. 17