Page 113 – Diary 1 – Herzl-Online

Diary 1

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

Die Gefahr des R[oth]s[child=]Vermögens wird natürlich

nicht in der Art der Pamphletisten geschildert wer=

den, sondern (mit) meinem eigenen beständigen Ernst. —

Jeder polemische Zug unterbleibt. — Mir ist es

ja um die Sache zu thun. — Und es wird schon für

die Juden von ungeheuerer Wohltätigkeit sein, daß

ein Jude das sagt, der doch außer Zweifel ist, der

nie ein Geschäft gemacht hat, am allerwenigsten

mit seiner Feder. —

S[alo] C[ohn]'s Antwort war gestern fällig, und ist

heute noch nicht da. — Dadurch werden meine

Gedanken auf das Buch gelenkt. — Ich mache mich

damit vertraut, daß es nicht That wird. —

Im Palais Royal %stehend%

Wir sind schlechte Soldaten, weil wir ehrlos sind, weil

uns nichts hinter den Tod gelegt wird. — Und dennoch

fehlt es nicht an Beispielen, daß wir gut zu sterben

verstehen %Rede Naquets%. — Aber wir können nicht

Führer werden, und die Staaten haben darin Recht,

sonst wären wir innerhalb zweier Generationen über=

all die Brigadegeneräle, besonders da der Krieg eine

gelehrte Übung geworden ist. — Und die Völker

können sich doch nicht selbst aufgeben, indem sie die

Angehörigen einer unverdauten und unverdaulichen

The danger of the R. fortune will, of course, not be presented in the manner of a pamphleteer, but with my own customary seriousness.

All polemics will be omitted. After all, I am concerned with the cause. And it will be of enormous benefit to the Jews that this will be said by a Jew who is above doubt, who has never made any deals, least of all with his pen.

June 11

S. C.’s answer was due yesterday and is not here even today. This directs my thoughts to the book. I am getting accustomed to the idea that it will not materialize.

June 11

In the Palais Royal (while standing up):

We are bad soldiers, because we are devoid of honor, because there is nothing for us beyond death. And yet there is no lack of examples to show that we know how to die well (Naquet’s speech). But we cannot become leaders, and in this the states are right; otherwise we would be brigadier-generals everywhere within two generations, especially since war has become an intellectual affair. And certainly the nations cannot admit defeat by making the members of an unassimilated and unassimilable group the leaders of their armies.

הסכנה הטמונה ברכוש הרוטשילדי לא תוסבר בשטחיות של עלוֹן פרסומת, כי אם, כדרכי, ברצינות ובענייניות.

אמנע את עצמי מכל פולמוס. הרי העניין הוא שחשוב לי. יש משום חסד גדול בשביל היהודים בעובדה שיהודי הוא שאומר את הדברים, ויהודי העומד מעל לכל חשד, שמעולם לא שלח את ידו בעסקים, ובוודאי לא באמצעות העט שלו.

[פאריס, 11 ביוני 1895]

תשובתו של סאלוֹ כּוֹהן היתה אמורה להגיע אתמול ועדיין לא הגיעה. משום כך נוטות מחשבותי לכיוון הסֵפֶר. אני מתרגל לרעיון שהעניין לא יגיע לכלל מימוש.

פּאלֶה רוֹאַיאַל (בעמידה)

[11 ביוני 1895]

אנו חיילים גרועים משום שאנו חסרי כבוד, משום שאין מבטיחים לנו כלום תמורת מותנו. ואף־על־פי־כן לא חסרות דוגמאות היכולות להראות שאנו יודעים למות כראוי (נאומו של נַאקֶה). אבל אל לנו להיעשות מנהיגים, והמדינות צודקות בעניין הזה, שהרי בתוך שני דורות אנו עשויים להיות תתי־אלופים בכל מקום, מה עוד שהמלחמה הפכה להיות עניין של תרגילים נלמדים. והרי העמים אינם יכולים להרשות לעצמם ביטוּל עצמי בעשותם את בניה של קבוצת בני־אדם שאינה נטמעת ושאינה ניתנת לעיכול למצביאי צבאותיהם.

P. 113

Enter Search Keyword

Select Language:

Type

Select Books / Diaries: